מזונות ילדים בבית הדין הרבני

מזונות ילדים בבית הדין הרבני

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג­-1953 מסדיר את מעמדם של בתי הדין הרבניים ואת הסוגיות שבהן הם רשאים לדון. החוק קובע כי נישואין וגירושין של יהודים בישראל יהיו בשיפוטם היחודי של בתי הדין הרבניים. על פי סעיף 3 לחוק, לבתי הדין הרבניים סמכות לדון גם בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג. סעיף זה הינו ביטוי לתפיסה לפיה אם לבית הדין הסמכות לדון בעניין העיקרי (הגירושין), הרי שהוא מוסמך גם להכריע בנושאים ״טפלים״ הנלווים לנושא העיקרי. שאר ענייני המעמד האישי אינם בהכרח בסמכותם הבלעדית של בתי הדין, אלא אם כן שני בני הזוג הסכימו לכך.

בתי המשפט האזרחיים פירשו את החוק ככזה המקנה לבית הדין הרבני את הסמכות לדון בתביעות הכרוכות בגט ובפירוק התא המשפחתי, ובלבד שתביעות אלה הוגשו לבית הדין הרבני בטרם הוגשו לבית המשפט לענייני משפחה. המבחן לקביעה היכן יידון סכסוך שהוגשו בעניינו תביעות לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה הוא המבחן הכרונולוגי: הערכאה שתרכוש סמכות בעניין היא הערכאה אשר אליה הוגשה התביעה בראשונה. לנוכח ההלכה האמורה, התפתח בשיטתנו המשפטית ״מירוץ סמכויות״, שבמסגרתו מבקש כל אחד מבני הזוג להקדים את האחר בהגשת תביעה לערכאה הנוחה עבורו.

לאחר שצלח במירוץ הסמכויות והגיש תביעה לבית הדין הרבני, על התובע לעמוד בשלושה מבחנים שנקבעו על­ידי בית המשפט העליון:
1. כנות תביעת הגירושין.
2. כנות הכריכה.
3 כריכה כדין.

משרד עו"ד – הררי רוזן שוורץ 
תביעות גירושין, מזונות ילדים, הסדרי ראיה, עריכת הסכמי ממון, גישור, ידועים בציבור, צוואות וירושות
לייעוץ השאירו פרטים ועו"ד בתחום יצור עמכם קשר:
 



במהלך השנים נחלש כוחם של בתי הדין הרבניים בעקבות שורת פסיקות של בג״צ, אשר פירש בצמצום את הגדרתם של נושאים ״הכרוכים בתביעת הגירושין״ בהם רשאי בית הדין לפסוק. אחד הנושאים הראשונים והעיקריים אשר הוחרגו מסכמות בתי הדין הוא תביעת מזונות ילדים. בפסק הדין שרגאי משנת 1969 הגביל בית המשפט העליון את ההגדרה של מזונות שניתן לתבוע בבית הדין הרבני, וקבע כי ישנן שתי דרכים לתבוע מזונות ילדים: האחת עבור השבת הוצאות למזונות והאחרת עבור מזונות עתידיים.

הורה אשר נושא בהוצאות ילדיו רשאי לתבוע השבתם ממי שחייב היה לזון אותם. אם אשה תובעת גט, היא יכולה לכרוך בתביעת הגירושין גם תביעה מהבעל שישיב לה כספים שהיא הוציאה מכיסה ושהיו באחריותו. תביעה מסוג זה נמצאת במישור היחסים שבין בני הזוג, ובית הדין הרבני ירכוש סמכות לדון בה אך ורק אם צד אחד הקדים את האחר והגיש תביעה בבית הדין. עם זאת, בית המשפט גם קבע כי ילדי הצדדים אינם ״קשורים״ בגירושי הוריהם, ויש להם עילה עצמאית משלהם לתבוע מזונות בבית המשפט. הילדים יכולים בעצמם לתבוע מזונותיהם מן ההורה החייב בכך. זוהי תביעת מזונות עתידיים, ולא רק תביעה להשבת הוצאות בהן נשא אחד מבני הזוג בקשר לגידול הילדים. תביעה זו שונה במהותה מתביעת הורה כמתואר לעיל. במקרה הראשון, מתדיינים ההורים בינם לבין עצמם, ובמקרה השני מתדיין הילד (המיוצג על ידי אחד מהוריו) עם ההורה הנתבע. בית המשפט העליון קבע כי תביעת מזונות ילדים, המיוצגים על ידי האם או אפוטרופוס אחר, לעולם לא תהא בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, ואף אינה יכולה להיות כרוכה בתביעת גירושין. הדרך היחידה בה בית הדין הרבני רשאי לדון בתביעת מזונות ילדים מן הסוג הזה היא אם שני ההורים הביעו הסכמתם לכך.

מזונות ילדים ברבני ­ המהפכה שלא הייתה

פסיקתו של שופט בית המשפט העליון הנדל בבג״צ 5933/14 מיום 11.09.2014 טרפה לכאורה את הקלפים, כשהולידה אי הבנה בקרב עורכי דין רבים אשר פירשו את הפסיקה כשינוי בהלכה. בפסק דין זה, קבע בית המשפט כי לכאורה קמה לבית הדין הרבני סמכות לדון במזונות קטין היות "ועניין מזונות הקטין נכרך תחילה כדין בידי המשיב, בעת שהגיש לבית הדין הרבני את תביעת הגירושין. התביעה בשם הקטין הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה עוד בטרם שהעניין הספיק להתברר עד תומו, ומבלי שהמשיב והעותרת הגיעו להסכמות בנושא. אין בכך כדי לשלול את סמכותו של בית הדין הרבני​".

בעלי דין רבים ניצלו את הבלבול שנוצר, ומיהרו לכרוך את עניין מזונות הילדים בתביעות גירושין בבית הדין הרבני. אולם, קריאה מדוקדקת בפסק דינו של כבוד השופט הנדל והפסיקה שבעקבותיו, מבהירה כי לא חל כל שינוי במצב המשפטי: מה שהיה, הוא שיהיה. בתי המשפט פירשו את פסיקתו של השופט הנדל ככזו הרלוונטית אך ורק לנסיבות המקרה הספציפי שבפניו. כבוד השופט נחשון פישר מבית המשפט לענייני משפחה בראשון­לציון כתב כי אין בפסק דין זה בכדי לשנות הלכה שעומדת בבסיס דיני המשפחה בישראל (תמ״ש  45590-09-15 ר.א.ט נ׳ ע.א). לתוצאה דומה הגיעו גם השופטים שפרה גליק (תמ״ש 28170-10-15 ר.ס.ח נ' י.ח) ומרדכי לוי (תמ״ש 23140-09-15 מ׳ נ׳ מ׳) מבית המשפט לענייני משפחה בתל­אביב.

בדנג״צ 6454/14 פלונית נ׳ פלוני​בית המשפט העליון סתם את הגולל על סוגיה זו. במסגרת עתירה לדיון נוסף על החלטתו של כבוד השופט הנדל, קבע כבוד השופט גרוניס כי אין כל שינוי בהלכה. גרוניס אף חזר והדגיש כי הדבר היחיד אותו ניתן לכרוך בבית הדין הרבני הוא עניינים הנמצאים במישור היחסים שבין בני הזוג, כלומר השבת הוצאות שבהן נשא אחד מבני הזוג בקשר לגידול הילדים.

לאור האמור לעיל, ניתן לראות בבירור כי המצב המשפטי עומד בעינו. לא ניתן לכרוך מזונות קטין אל תביעת גירושין במקרים שאינם תביעה להשבה של מזונות אשר שולמו על­ידי אחד מההורים ובכך למעשה לשלול את זכותו של הקטין לפנות בתביעה עצמאית לבית המשפט.

אף על פי כן, פעמים רבות כורכים בעלי דין אל תביעת הגירושין בבית הדין הרבני את עניין מזונות הילדים שלא כדין, על מנת לגרום לסחבת ולעיכוב ההליכים עד שתתקבל החלטה בעניין השאלה איזו ערכאה רשאית לדון בנושא. זאת ועוד, כריכת מזונות הילדים לתביעת הגירושין נובעת במקרים רבים מהחלטה טקטית של אחד הצדדים לגרום לריבוי הוצאות והליכים לצד השני. לכן, בעל דין המעוניין לתבוע מזונות ילדיו, עליו להזדרז ולהגיש תביעתו לבית המשפט לענייני משפחה בטרם יקדים אותו הצד השני ויפנה לבית הדין הרבני. על אחת כמה וכמה, השתהות בהגשת תביעת מזונות עלולה לאותת לבית המשפט כי אין דחיפות להכרעה בעניין ועלולה להוריד מכוחה של תביעה זו.

משרד עורכי דין – הררי רוזן שוורץ
סניפי המשרד:

רח' אשכול 15/22, הוד השרון
רח' היסמין 29, תל אביב-יפו

טלפון: 072-3319499
http://www.law-divorce.co.il/

 

בני זוג אשר מחליטים להיפרד צריכים לראות לא רק את הקושי שהם חשים עכשיו כשהם בהליך של פרידה אלא לראות מה יקרה ביום שלאחר הפרידה

Bookmark the permalink.